דרך עם קוד גנטי שונה

קו גורל אלכסון ישר 
גס, תפור עקום עוד מהתאונה 
כל מה שעוד עתיד לקרות 
עשוי (ברגע) להיות גופה במלחמה 

אני אשטוף כל יום שלך באור 
אני זריחה בשבילך 
אין דבר שאי פעם יפריד בין שנינו 
איזה רגע יפה 
רגע חולף של הבטחה

ככה נפתח האלבום החדש וה-מ-ע-ו-ל-ה של טליה אליאב, מוזיקאית שהיצירה שלה לאורך שלושת האלבומים שלה הם רגעים חולפים ומבטיחים. כל פעם היא מביאה משהו אחר, אחיזה מסוימת בקיום זמני לתקופה מסוימת ושיחרור לטובת הדבר הבא. פעם שאלו אותי למה אני לא נשאר הרבה זמן במקומות מסוימים וזו נראתה לי שאלה כל כך מוזרה. למה להשאר במקום? מי שנשאר במקום מת וכל מה שעתיד לקרות, עשוי להיות גופה במלחמה.

השינוי הוא הדבר הכי קבוע אחרי הכל, לא? שמעתי פעם מורה למדיטציית מיינדפולנס אומרת שכל אדם שתעצרו ברחוב יגיד לכם בביטחון רב ששום דבר אינו קבוע בחיים אבל עדיין הוא יחיה את חייו בצורה הפוכה, בחיפוש אחרי תבנית מסוימת שהוא מאמין שתבטיח לו איזה אושר, מבלי להתייחס לעובדה שהשינוי כל כך מובנה, עד שהחיפוש אחרי התבנית הזו חסר סיכוי או פואנטה.

בוקר צופן
כלי שנשבר
פתאום השברים
יוצרים
משהו אחר
לא כלי!
אלא דרך
עם קוד
גנטי שונה
שפה חדשה 

כל בוקר אתה קם שבור מחדש וכל בוקר אתה מתאחה מחדש וכל פעם אתה לא עצם, אתה רק מסננת שדרכה המציאות הזו עוברת, ומדי יום החורים במסננת הזו משתנים לחלוטין ומשחקים בגדלים. פעם היא טובה לפסטה, פעם לקינואה, אבל תמיד מסננת.
והאלבום של טליה ממחיש את זה בצורה נפלאה. קוד הזכרון, התקליט הקודם, היה יותר 'משוחק', האלבום הזה הוא הרבה יותר אישי למרות שהוא מפורק לחתיכות ריתמיות שבורות וכל שיר נשמע אחרת. ההפקה של טליה יחד עם שי לווינשטיין היא לא פחות ממבריקה. ולא שהם באו להראות ולהראות, הם פשוט משרתים את השירים האלה בצורה נכונה, בין האלקטרוני הקשה לרך, בין העוגב לבין תכנותי דראםאנדבייס וסינתים אנלוגים. והכל – פשוט, פשוט, פשוט – ופוגע בול.

לאט לאט 
החיים שלי נתגלו כציור 
שאין לו סוף 
הולכת לעד 
סביב אותם רחובות 

 

a0229782317_10

בקצה הכאב שלי 
מתחיל כאב של מישהו אחר 
בקצה הכאב של מישהו אחר 
אולי מתחילה ארץ חדשה 

בסוף אחרי שהכל יגמר והאחרון יכבה את האור, נשארים בני אדם עמוסי לבטים והתחבטויות, בדיוק כמו שטליה שמה בכנות הזו על השולחן באלבום יחסית קצר, של שבעה שירים שיוצא למכירה רק דיגיטלית בעמוד הבנדקמפ שלה ואפשר וצריך לקנות אותו במחיר של 28 שקל

בתוך הכיעור יש אותי ואותך . נכון, בסופו של דבר זה מה שנשאר, שתי שמשות בשקיעה כמו שאמר רוג'ר ווטרס, הנשמה שלי והנשמה של האהבה שלי, שני בני אדם שרוצים להיות אחד. נשמה וההשתקפות שלה ומסביב, יש את כל השאר, ובעיקר חיים ומוות וחיים.

ועל זה, ככה אני מרגיש, כתוב האלבום החדש והמדהים של טליה אליאב.

 

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה אלבומי 2013, סקירת אלבומים, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה