אני חושב שזה היה בשנת 2002 כשגרתי בלונדון והתאהבתי קשות בכל הקשור לפולק בריטי. התחלתי לחפש אלבומים שקשורים לז'אנר ונפלתי במקרה על האלבום Fully Qualified Survivor של מייקל צ'פמן. השירים היו אחד אחד סוכריות, מיק רונסון קרע את הגיטרה, עיבודי המיתר ניגנו לי על הנשמה ונשביתי.
זה סיפור אהבה ארוך ביני ובין צ'פמן, ועם השנים חיפשתי עוד ועוד והצמא לא נגמר.
בשנים האחרונות, בעיקר אחרי שג'ק רוז הזמין אותו לטור איתו בארה"ב, צ'פמן התגלה מחדש והמוזיקה שלו הפכה נגישה שוב לשמחת כולנו. פתאום יוצאים מהדורות ריאישיו של אלבומים שלו, והוא הפסיק להיות סבא חביב ומוכר לבריטים ולכמה חפרני מוזיקה, ונהיה פולקיסט עם מלא הייפ. הוא עדיין מנגן מצוין, שר מצוין ועכשיו הוא גם מגיע לארץ, חמש הופעות קטנות שאותן יפתח מעריץ אחר של צ'פמן, אהוד בנאי. פרטים על ההופעות פה. כמו כן, ב 14.10 בשעה 21:00, אתארח בספיישל צ'פמן בן שעתיים אצל גיל מטוס ב 106. סטיי טיונד.
אני חושב שרוב הכרטיסים אזלו אבל שווה לבדוק, וכך או כך הפוסט הזה בא לספר על מיקסטייפ צ'פמן שערכתי פעם בבלוג התאום באנגלית. זה מיקסטייפ שנעשה לרגל יום ההולדת 70 שלו, ובנוסף למיקסטייפ, ישבתי באיזו אדיקות לא ברורה בכלל, במשך יום שבת שלם וכתבתי סדרת פוסטים שלמה על האלבומים שלו. ישבתי וחפרתי וקראתי וחפרתי והקשבתי וחפרתי וחפרתי. ובסוף הצטבר לי בבלוג סיקור יפה של המוזיקה של מייקל צ'פמן.
המיקסטייפ (רשימת השירים פה)
הורידו
והנה ריכוז כל הפוסטים להנאתכם
- Rainmaker (1969)
- Fully Qualified Survivor (1970)
- Window (1971)
- Wrecked Again (1972)
- Milestone Grit (1973)
- Deal Gone Done (1974)
- Savage Amusment (1976)
- The Man Who Hated Mornings (1977)
- Americana I+II (2001/2002)
- Plaindealer (2005)
- Time Pass and Time Passing (2008)
- Trainsong (2011)
- The Live Albums
