ריצ'ארד ודני ת'ומפסון – פסקול הפועלים, 1.5 שמח.

הפוסט הזה פורסם ב-2010, אני מקפיץ אותו לרגל ה 1.5.

אני בר מזל.
אני יודע שאני בר מזל.
אני נמנה על קבוצה יחסית קטנה של אנשים שיכולים בפה מלא להגיד שהם אוהבים את העבודה שלהם.
לא עושה מליונים כמו החבר'ה ברחוב הברזל, עובד יותר מדי שעות, גם בימים ובשעות שאנשים שפוים ולא וורקהוליקים כמוני היו נחים בהם, או משחקים 'טקן'. לא קניתי מעולם פליסטיישן או ווי, רק כדי שכשאהיה בבית, אני אוכל להמשיך לשבת על המחשב, לבדוק אימילים ולעשות פרויקטים.
אבל אני נהנה מזה, ברוב הימים.

דילן כתב פעם ב Gotta Serve Somebody :

You may be a construction worker working on a home
You may be living in a mansion or you might live in a dome
You might own guns and you might even own tanks
You might be somebody’s landlord, you might even own banks

But you’re gonna have to serve somebody, yes indeed
You’re gonna have to serve somebody

ודילן, לפחות כשזה מגיע לטקסטים שלו, בד"כ צודק.
זה לא משנה עבור מי אתה עובד, והאם אתה שכיר או עצמאי, בסופו של דבר, מישהו משלם לך ואת הכסף הזה אתה משלם למישהו שמשרת אותך.
היום, ראשון במאי, חג הפועלים, אנחנו נדבר בדיוק על זה – על עבודה ועל פועלים.

James Watt

מכירים את השם ג'יימס ואט? סביר שהרוב הגדול לא שמע אותו.
ובכן ג'יימס ואט היה אחראי לשכלולו של מנוע הקיטור ואביו של מנוע הקיטור המודרני, מודרני לתקופתו, דאט איז, בסוף המאה ה-18. על שמו, אגב, יחידת מידת ההספק – וואט.
המצאת מנוע הקיטור הייתה למעשה ירית זינוק להתפתחות בהיקף גדול – המהפכה התעשייתית.
כמו כל דבר טוב בעולם, גם את המהפכה הזו הובילו האנגלים. המהפכה התעשייתית הביאה לתוצאות מדהימות שלא קשורות לתעשיה וביניהם יצירה וביסוס של מעמד בינוני שרובנו חיים בתוכו היום. משתכרים סבבה, קצת יותר תמיד יהיה נחמד, חיים בסדר, מתלוננים על המינוס.
Richard Thompson

בתחילת שנות התשעים, ריצ'ארד ת'ומפסון כבר נהנה מקריירה מוזיקלית מצליחה, מוניטין ושם חזק כדמות מובילה בפולק-רוק האנגלי, מסוף שנות השישים עם פיירפורט קונבנשן, דרך התקליטים על לינדה גרושתו, ועד לאלבומי הסולו.
בזמן שריצ'ארד ניגן בפיירפורט, דני ת'ומפסון, קונטרה-בס, היה חבר בלהקה התאומה אך האקוסטית-ג'אזית יותר – פנטנגל.
השניים לא שיתפו פעולה מעולם, בצורה מסודרת, ובתחילת שנות התשעים החלו לעשות טורים ביחד.  אז אחרי כמה שנים, זה היה אך הגיוני לעשות פרויקט משותף.
ואז בשנת 1993 שמע ריצ'ארד על סגירתו של מכרה פחם ב-Grimethorpe. והוא כתב שיר, אחד השירים היפים ביותר שלו, שנקרא Last Shift. סגירת מכרה הפחם הזה לא היה יחודי כיוון שכל תעשיית הפחם התדרדרה, מכרות נסגרו ואלפי פועלים אנגלים נותרו ללא עבודה.
Richard and Danny Thompson – Last Shift
Put the business in the black
And they stabbed us in the back
With old school ties and little white lies
They left our town for scrap

לאסט שיפט היה השיר שהתניע את כל הפרויקט הזה, Industry –  אלבום משותף של ריצ'ארד ודני ת'ומפסון (אין קשר משפחתי) שכולו נסיון לצייר תמונה על פועלים, על עבודה קשה, מכונות, פחם, קיטור וזיעה.ריצ'ארד אומר בליינר נוטס של האלבום שאין אפשרות לכתוב על שלוש מאות שנה של תעשיה בשיר של שלוש דקות, אבל אפשר לתת הצצה לרעיון.
ואכן, הצצה לרעיונות אנחנו מקבלים פה. השירים עוסקים באותן תחושות של בדידות וייאוש של הפועל שעומד מול העולם, אם בגלל גלי פיטורין וישיבה של שעות בבית, או פועל שמגלה שאת כל מה שהוא עשה במשך עשרות שנים עכשיו עושה מכונה- יותר טוב ויותר מהר והוא הולך להרוס אותה, או מבט על הנשים שנשארו להאכיל את הילדים כשהגברים הלכו למכרות.
Industry

השירים של ריצ'ארד, כהרגלם, כתובים בשפה פשוטה, ישירה ולא מתחנפת.
הקטעים של דני, לעומתם הם ההפתעה של האלבום. דני ת'ומפסון מוכר כקונטרה בסיסט הכי מפורסם באנגליה באיזורי הפולק רוק, הוא ניגן באמת עם כולם.
חמשת הקטעים של דני משלבים מספר אלמנטים. מוזיקת פסקול עצובה, כמו ב Children Of The Dark, שעוסק בילדים שעובדים במכרות לאור של נר בודד, וממשיכים לעבוד גם כשהנר כבה – באפלה מוחלטת. הוא נוגע בג'אז לאונג וגם ב-ביבופ בקטעים כמו New Rhythm או הקטע החמישי בעל השם המצחיק Kitty "Tommy Quick! Get Up, I Can Hear Clogs Goin' Up The Street". Tommy "Well Stick Mine Out And See If They'll Go With 'Em".
Richard and Danny Thompson – Children Of The Dark

ריצ'רד עצמו הלחין את השירים שלו וכהרגלו נגע במספר סגנונת כמו רוקנרול ב-Big Chimney, פולק נוסטלגי ומהורהר ב Drifting Through The Days (על ימי האבטלה) וניצוצות קלאסיים וג'אזים כהרגלו, אבל את זה אנחנו כבר מכירים.
האלבום הזה הוא מאד מיוחד, קודם כל בהיותו אלבום קונספט, משהו שאני אוהב באופן מיוחד. הוא נוגע בנושא שכל אחד יכול להזדהות איתו, גם אם מעולם לא נגעתם בפחם, גם לא ביום העצמאות. הוא פשוט מזקק את תחושת העובד לאלבום שלם, שנע בין כמה סגנונות ומשלב יצירה של שני מוזיקאים אדירים, שהצליחו להגיע לסינרגיה מושלמת לאורך 11 הקטעים וליצור מחמאות הדדיות אחד לשני, בקטעים הזורמים זה אחר זה.

'תעשייה' הוא לא מהאלבומים המוכרים מדי של ת'ומפסון – ריצ'רד. אולי זה בגלל נפח גוף העבודות שלו, שגורם לחלק מהאלבומים להעלם וחלק להתבלט, אבל למרות זאת, הוא אחד האלבומים האהובים עלי ביותר שלו. לריצ'ארד תמיד יש איזו אווירה מלנכולית מעל השירים שלו, ייתכן וזה מגיע מצבע הקול שלו, אך להלחנה שלו יש חלק משמעותי בכך ללא ספק. הוא מצליח איפה שהרבה מוזיקאים אחרים נכשלים – להעביר את המלנכוליה המהורהרת, הכמעט נוסטלגית, מבלי ליפול לתהומות של אפלה או דכאון או קלישאה. ב'תעשייה' כל הדברים האלה מקבלים משנה תוקף כי גם הלחנים של ת'ומפסון-דני משדרים מצב רוח כזה וכך יוצא שאחרי שמסיימים לשמוע את האלבום נשארות שתי תחושות עיקריות:
1. ואו, הסאונד של האלבום הזה מוזר ומיוחד.
2. סאוחתו, אני צריך להעריך את מה שיש לי.
Richard and Danny Thompson – Drifting Through The Days

המהפכה התעשיייתית נגמרה בינתיים, הפועלים הפכו מודרנים וקנו איי-פאד והם מוציאים את התסכול שלהם על משחק טניס ב'ווי'. אבל מעמד הפועלים נותר כפי שהיה. בינוני, פרווה, לא בשר ולא חלב. משקיע את כל מרצו, בד"כ בעבודה שהוא לא ממש אוהב, מקלל את הבוס, עושה משכורת, הולך לסופר, שוכב עם בן\בת הזוג. כמו מכונה שמייצרת אלפי ברגים בשעה אחת, כל המעמד הזה זורם לאותו הכיוון, ומחנך את ילדיו לזרום לאותו כיוון ואותו מסלול, עד שמפסיקים את הכריה, מכבים את הפנס מעל הקסדה ויוצאים לפנסיה בדרך למוות מוקדם מדי.
ומכיוון שזו סיסטמה שחוזרת על עצמה כל הזמן, 'תעשיה' יכול לשמש פסקול תקופתי של התעשיה לפני שלוש מאות שנה, וגם של התעשיה הנוכחית, וגם של התעשיה שתהיה בעוד שלוש מאות שנה. בסופו של דבר, הטבע שלנו, כמו שאמר פעם דילן וגם צדק, זה תמיד לשרת מישהו, תמיד להיות פועל.
Richard and Danny Thompson – Big Chimney

חג שמח.

קנו

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על ריצ'ארד ודני ת'ומפסון – פסקול הפועלים, 1.5 שמח.

  1. פינגבאק: Tweets that mention חג פועלים שמח, יש פסקול מושלם בשבילך. | Small Town Romance -- Topsy.com

  2. מאת רביב שגיא‏:

    הי יאיר
    ושוב תודה על כך שאתה נותן מקום לריצ'רד היקר והמוכשר ובעיקר המרגש, ולאלבום הזה שהוא אחד מהאהובים גם עלי
    איזה יופי של אלבום, איזה יופי של שירים, איזה יופי של קטעים אינסטרומנטליים ואיזה יופי של אתר יש לך
    ברכות
    רביב שגיא

  3. מאת בועז כהן‏:

    כל מה שרביב שגיא כתב לפני, ועוד. ועוד

    תודה! עכשיו חייב לשמוע את האלבום של ריצ'רד ודני

  4. מאת עידית פארן‏:

    אני מקשיבה, ברגעים אלה, וזה יפה כל כך
    ואיך אני שמחה שיש לי את הפינה הזאת אצלך עם הקפה בבוקר (בדרך כלל) שאני קוראת, ומחכימה ולומדת ומתחשק לי להעיר את הילדים (הגדולים, אלה שמגלים את המוזיקה עכשיו ולפני שנה ובעוד שנה…)

    אבל אני חייבת להגיד לך משהו על הפראזה של הפתיחה.
    אני מכירה המון אנשים, שאוהבים את מה שהם עושים מאוד מאוד בלי קשר למה שיוצא להם מזה…
    והרבה ישויות שאני מכירה עושים הרבה עבור אחרים בלי קצה של תמורה והחיים שלהם כל כך יפים בגלל זה, כלומר התמורה שלהם היא האושר של אלה שמקבלים מזה משהו (יצא קצת ארוך אבל הייתי חייבת)

    • מאת Small Town Romance‏:

      ברור, יש אנשים שאוהבים את מה שהם עושים למחייתם, אבל התייחסתי לאנשים בעלי דיי-ג'וב, לא מתנדבים למען מי שצריך התנדבות.
      חוצמזה, ברור שיש אנשים שאוהבים את העבודה שלהם, דיברתי על המג'וריטי שעובד 9 עד 57 והולך הביתה מקומט…

  5. מאת יוסי‏:

    איש יקר, ריצ'רד תומפסון.
    לא רק זמר/כותב וגיטריסט-עילוי, אלא גם אינטלגנטי, שנון, ובעל חוש הומור בריטי משובח; מסתובבות ברשת שעות רבות שלו בהופעה (באודיו לפחות) – מומלץ בחום.
    נקווה שנזכה לראותו גם בארץ הקודש (מתי?)

  6. מאת אייל ברון‏:

    הי יאיר,

    אחלה פוסט – מהנה כתמיד ומרחיב אופקים כתמיד :-)
    תיקון היסטורי קל – בין המצאת מכונת הדפוס למהפכה התעשייתית מפרידות כשלוש מאות שנה, ותהליך החילון הוא בכלל תופעה עצומה ומורכבת לה הוקדשו (או בוזבזו – תלוי בנקודת המבט) קריירות אקדמיות שלמות.

  7. מאת יאיר ע - שהוא היאיר שמוביל‏:

    יאיר יונה הוא מלך העולם!

כתיבת תגובה