חדשות מעולות לחובבי קלקסיקו ביניכם.
הלהקה הצטוותה לחברת הטכנולוגיה Cash Music, חברה שלא למטרות רווח שמפיקה אפליקציות להורדה חינם, לשימוש מוזיקאים ברשת וכחלק מהקמפיין של המוצר החדש שלהם העונה לשם Flower – קלקסיקו נותנים אלבום לייב. שווה, לא?
כפי שהוסבר באתר של Cash Music ואוזניי שומעות ברגעים אלה ממש, לא מדובר על איזו הקלטת קונסולה מעפנה אלא על הקלטה רצינית שעברה מיקס כמו שצריך ולא נשמעת כמו בוטלג אלא כמו פרופר אלבום לייב. עשרת השירים בהקלטה מתעדים הופעה שלהם ב Nuremberg בשנה שעברה.
למוזיקאים ביניכם – ממליץ לכם לבדוק את מה שיש ל Cash Music להציע.
לכל האחרים (וגם למוזיקאים) – לכו להוריד את ההופעה הזו. חינם לגמרי. בלי מיילינג ליסט או כל דבר אחר. זו אחלה הופעה ומחווה נפלאה של להקה שמבינה איך לעבוד מול המעריצים שלה.
והפעם בפינת המיקסטייפ השבועי – משהו קצת שונה. Free Music Archives (להלן FMA) הוא אתר מדהים שמאכלס אלפי קבצי אמפישלוש מכל ז'אנר מוזיקלי שרק אפשר לחשוב עליו, המותרים להורדה בחינם באופן חוקי. זהו פרי יצירתם של החבר'ה הטובים מ WFMU, הרדיו הכי שווה בעולם, שריכזו את הפרויקט הזה והוא שיתוף פעולה בין מספר גופים שתורמים מוזיקה לאתר. כל אחד יכול לתרום מוזיקה לאתר, ואני ממליץ לקוראי הפוסט הזה שהם גם מוזיקאים – להרשם לאתר ולשלוח להם קטעים חינם שלכם.
כמוכר דיסקים בעברי, יצא לי לראות הרבה מאד עטיפות אלבומים. מן הסתם לא את כולם הצלחתי והספקתי לשמוע, אבל על כל הדיסקים האלה ידעתי להגיד משהו.
בשלב מסוים זה כבר נהיה ידע קטלוגי, מסודר לפי אינדקס, ששופט את הספר לפי האריזה שלו, מפאת מחסור בזמן וסבלנות לשמוע את הכל.
בד"כ צדקתי, ידעת לזהות תקליט EMO מקילומטרים (ומן הסתם, בחורה מצוירת עם חזה חשוף שהרגלים שלה הופכות לשורשים של עץ, שמחזיקה גרזן שתקוע בראש של פנתר מרוסק – יהיה אלבום מטאל), אבל פספסתי את Cheveu. הם נראו לי כמו איזה אלבום אבוד של סטראולאב.
כשפנו אלי מהלייבל Sshaking Records הירושלמים שאחראים על שימור הרוקנרול במדינה הזו, שמחתי, כי על הלהקה שמעתי כבר אלף פעם, אבל אף פעם לא הזזתי את התחת שלי לשמוע אותם.
בימי הפרוג-רוק, אלבומי קונספט היו דבר שבשגרה. סג'ט פפר היה הראשון (?) לפתוח עם הקונספט, אחריו הגיעו קרימזון, המי, הפלויד, וכמובן – הפרוגיסטים : ג'נסיס, יס, אמרסון לייק ופאלמר וכו'. כשהגיעו המנוקבים מלונדון בשנת 77 וחירבנו על הפרוג-רוק, זה היה נראה כמו סופו של אלבום הקונספט כפי שאנחנו מכירים אותו. זה הזמן לשינוי.
ועדיין, אם בוחנים טוב את ההיסטוריה מאז, אפשר לראות שיצאו אלבומי קונספט מאז שפיטר גבריאל עלה עם פרח על הראש לבמה, אבל כדי להמנע מההשוואה המתבקשת-אך-מעליבה ל-Tales Of Topographic Oceans, הם כבר לא נקראו אלבומי קונספט. שינו להם את השם ל'אלבומים מבוססים על תמה מרכזית'.
זה בסדר, אין מה לעקם את המצח, גם לי לא ברור מה ההבדל. בביקורות על האלבומים האלה, נכנסה המילה 'מעיין' באופן די חזק. כי המילה 'מעיין' היא לא מחייבת, לא קושרת, היא מדמה משהו למשהו, ומאפשרת רגל-פה-רגל-שם עם הקירבה לפרוגיסטים. ובואו נודה על האמת, המנוקבים Rottern ו-ווישס, עשו עבודה די טובה בלהגחיך את הז'אנר מאז ואילך. אז, לצורך העניין, Parklife של בלר הוא לא אלבום קונספט על החיים בממלכה האנגלית ובמיוחד בעיר הבירה שלה. הוא 'מעיין-אלבום-עם-תמה-מרכזית-העוסקת-בחיים-בלונדון'.
אז מה עשו היוצרים שרצו בכל זאת לרכז יצירה ארוכה מהרגיל סביב רעיון\קונספט\תמה מרכזים? המציאו את הטרילוגיה.
הטרילוגיה היא סה"כ משהו שהיה יכול לצאת כאלבום משולש, עם קונספט. אבל מכיוון שזה יותר נרקסיסטי מקית' אמרסון שמוצנח מהשמיים עם חבלים, ויותר מגלומני ממשאיות הציוד של אמרסון לייק ופאלמר בטור של 1972 כשהם הפסידו את התחתונים שלהם – יש צורך לחלק את הקונספט לשלושה חלקים. כמו כל דבר בצבאות העולם.
אני יכול לצחוק עליהם עד מחר, אבל הם כל כך נרקסיסטים עד שאפילו המציאו אלבום בודד בשם 'טרילוג'י'.
כך למשל, Ulaan Khol אהוב לבי, שהוא בעצם שם הבמה של Steven R Smith, הוציא שני חלקים בשנה שעברה, והאחרון עתיד לצאת השנה. אני מודה שבמקרה שלו, שלושה חלקים שהיו יוצאים יחד, לא היו עוברים את סף האוזן שלי. ואני עוד מת עליו.
ועכשיו, גם הטריו ה-מ-ד-ה-י-ם Oneida, מווילאמסבורג, ברוקלין, נמצא באמצע הטרילוגיה וזה נשמע בשרני, עסיסי, מרגש, אנרגטי ומחרמן, כמו כל דבר שהלהקה הזאת עשתה.
לגמרי נראים כמו ילדי כאפות, אבל הגיטרות שלהם ירצחו את אמא שלכם
Thank Your Parents הוא שמה של הטרילוגיה שעליה התחייבה Oneida, כשפתחה את חלקה הראשון באוגוסט שעבר, עם Preteen Weaponry המשובח. שלושה קטעים (שימו לב למוטיב השלוש) נגועים וספוגים באסיד-קראוט-פסיכדלי-מדיטטיבי-מלודי-גרובי-ג'אזי, כל קטע בין 11-14 דקות ממיטב מסורת האונידה.
לפני מספר ימים, הוציאה אונידה סאמפלר, עם שלושה קטעים מתוך החלק השני של הטרילוגיה – Rated O. האלבום, הולך להיות אלבום משולש (כמה חומר הלהקה הזאת כותבת??), ולפי הסאמפלר שניתן חינם להורדה באייטיונז, אימיוזיק, אבל חופשי מחשבון ומנויים, דרך האתר של Other Music – זה הולך להיות אלבום מעיף, עוד אחד מבית אונידה.
עטיפת הסאמפלר. כיף חיים (איחוד).
I Will Haunt You נשמע כמו שיר קלאסי של הלהקה, מהאיזור של האלבומים Secret Wars ו-The Wedding. הגיטרות עבות ובשרניות, חותכות את האוזן אך לא צורמות, מזכירות קצת Tv On The Radio (ככה זה כשאתה גר בצ'כונה). כמו תמיד, המתופף המעולה שלהם Kid Millions עם הסאונד הג'אזי-חם שלו וגרוב רפיטטיבי. לחן של אקורד אחד אבל אינסוף צבעים ווריאציות עליו. Saturday נשמע כמו איזה קטע אבוד של הקוסמיס ג'וקרס פוגשים את Hawkwind ומשלבים ב Popul Vuh ו-What's Up Jackal כבר מבליט עבודת קלידים דומיננטית וריפטיטיבית שמכניסה לאיזה טראנס קל שבתחילה מעצבן את האוזן אבל אחר כך זה כבר עובד טוב.
לפי הסאמפלר, יש הרבה למה לחכות באונידה החדש, ואני מראש מסמן אותו כאחד האלבומים הטובים של השנה. ככה זה, כשאתה מתעסק עם אחת מלהקות הפסיכדליה הטובות ביותר שקיימות בארה"ב היום, ומאחוריך גב של לייבל משובח כמו Jagjaguwar (שימו לב ילדים, בקרוב מגיח דינוזאור ג'ר חדש) – כל אלבום שלך הוא נושא לציפיה גדולה. רק שמישהו כבר יביא אותם לארץ ונסגור עניין.
